| הרא קרישנה | יוגה של אהבה לפי האיור-ודה (תורת הרפואה ההודית העתיקה), יש קשר ישיר בין מה שאנחנו אוכלים, או מכניסים לתוכנו, לבין התודעה שלנו. ע"פ עולם היוגה כל דבר בעולם נתון לשלוש מידות טבע – בערות, להיטות וטובות – אשר משפיעות על תודעתנו. כך גם האוכל שאנחנו אוכלים. מזון בלהיטות: חריף, חמוץ, או מלוח מאד מגביר למשל, את הלהט והתאווה בגוף וגורר מתח, אי נוחות גופנית ומחלות. מזון בבערות: כרוך באלימות כלפי חיים אחרים, כבד לעיקול, גורר כבדות, דיכאון, אטימות ואלימות. מזון בטובות לעומת זאת, משרה רוגע ובריאות בגוף ובנפש, ומחדד את התפיסה. הוא צריך להיות טרי, נקי (כולל נקיון מרעלים), כרוך באלימות מינמלית (כלומר צמחוני), ומבושל בתשומת לב. הדגנים למיניהם, קטניות (אלה שלא כבדות מדי לעיכול), אגוזים, פירות, ירקות, ומוצרי חלב נחשבים למזונות בטובות. לגבי חלב פרה חשוב לציין כי במקורו הוא נחשב למזון המזין ביותר – לפי האיור ודה הוא מקור חלבון וויטמינים חיוני וחשוב במיוחד לפיתוח רגישות ופתיחות רוחנית – הוא גם מזון נקי לחלוטין מאלימות. לכן הוא משמש ליוגים רבים כמזונם היחיד. למרבה הצער, בעידן העכשוי אנוכיות ואלימות הן לא מלים גסות במיוחד; לכן הפך גידולן של הפרות אלים ביותר, כחלק מההתעלמות והאלימות הכללית כלפי הטבע ומשאביו. מזונות בטובות מהווים את בסיס התזונה היוגית, אך טובות לא מספיקה כדי להפוך את האכילה לעשייה יוגית. יוגה פירושה התחברות לעליון, כלומר, כל תהליך שמרומם את הנשמה מעבר לגבולות הגוף והנפש הזמניים, אל מישור של נצח, אהבה ומודעות. עשייה שהמניעים שלה מעוגנים בתפיסה עצמית גופנית-נפשית, או באגו החומרי שלנו, כובלת אותנו ללידה ומוות חוזרים ונשנים. עשייה שחותרת לשחרור העצמי (הנשמה) מכבלי ההזדהות החומרית, היא עשייה רוחנית, כלומר עשייה יוגית שמצמיחה ומחברת לעליון. בישול ואכילה בדרך היוגה אכילה מטבעה ( אפילו אם בטובות) היא פעילות אגוצנטרית – יבוא של משהו מבחוץ, לצרכינו הגופניים-נפשיים. היא כרוכה כמעט תמיד באלימות כלשהי (גם צמחונות לא ממש פטורה מהרג). כדי לחבר אכילה ליוגה צריך להפוך אותה מפעולה אנוכית ומשעבדת, לפעולה מצמיחה; מי שחייו הם יוגה, לומד כמו כל בפעולותיו האחרות, לבשל ולאכול ברוח של מינחה והתחברות. המזונות שהוא בוחר הם כמובן, בטובות. בשעת הבישול הוא מקפיד על נקיון רב. הוא לא טועם את המאכלים עד שאינם מוכנים, מתוך מדיטציה שהאל הוא הטועם הראשון. בסוף הבישול הוא פונה לאל דרך חזרה על מנטרות שונות, ומבקש שיקבל את מנחתו. אוכל שמוכן בדרך כזו, זוכה במגע עם האל, באיכות רוחנית שמצמיחה את העצמי(הנשמה) והופך כך כלי לצמיחה רוחנית. בתפילה בנגלית עתיקה, הגוף החומרי משול לרשת של בערות, והחושים, לאוייבים מסוכנים שמשליכים את הנשמה לים של עינוגים חומריים אשלתיים. מכל החושים מתוארת הלשון כפראית ביותר והקשה ביותר לשליטה. לכן מודה מחברה של התפילה לאל שהעניק לנו את שאריות מזונו כדי שיטהרו את לבנו וישלטו בלשוננו. הוא מזמיננו בשמחה לקבל את החסד האלוהי הזה, הפרסאדה, לסיפוקנו המלא. פרדס חנה Eating Yoga בכל יום חמישי בין השעות 21:00 - 17:30 ובימי שישי הראשון של כל חודש 16:30 – 12:30 ברח' רבי עקיבא 11 לפרטים נוספים בטל: 050-8922510 created by LavanGroup